אחותי ואחי נהרגו | My Sister and Brother were killed

waelואאל אל-נמלה, בן 26, מרפיח. בבוקר ה-1 באוגוסט 2014, המכונה “יום שישי השחור”, פגע טיל בחדר המדרגות של הבניין בו מתגורר ואאל ובני משפחתו ברפיח. הוא ברח יחד עם בני משפחתו אל מחוץ לבניין אך מספר דקות לאחר מכן טיל של מטוס ללא טייס פגע בהם ובדיירים נוספים. ואאל נפצע ואיבד את רגלו הימנית, אישתו אסראא איבדה את שתי רגליה ובנם בן השלוש איבד את רגלו. לא כל בני המשפחה שרדו: אחותו, אחיו וגיסתו של ואאל נהרגו. אחות נוספת נפצעה באורח בינוני. לתיאור המלא בעברית > english < arabic >

ברמדאן אני הכי אוהב לאכול מפתול ומקלובה, אימא שלי יודעת לעשות את זה מה זה טוב. כך בכל שנה אנחנו מבלים את חודש הרמדאן ביחד כל המשפחה, אני, ההורים שלי, ואחים שלי. אוכלים ונשארים ביחד, יושבים מדברים ומצחקקים עד הזריחה. רק אז הולכים לישון. באמת זה היה כיף גדול. עד שבאה המלחמה.

כבר בשנה שעברה לא הרגשנו את הרמדאן, כל אחד הסתגר בביתו. צמנו את החודש לכל אורכו, ובארוחת האיפטאר בערב, אכלתי לבד עם סבא. יוסף אחי שנהרג במלחמה, אכל יחד עם ההורים שלנו והמשפחה של אישתו. רמדאן השנה גם כן ביליתי אותו די לבד, בלי אחותי ואחי היחיד שלקחה אותם המלחמה.

בדרך כלל בחג אנחנו הולכים לבקר קרובי משפחה ובאים גם לבקר אותנו. החג השנה הייתה לו אווירה לא נחמדה. בכל בית יש הרוג או פצוע ומי שהתמזל מזלו ולא נפגע מישהו מבני משפחתו אז הוא מכבד את הצער של האחרים. השנה לא חגגנו, זכרנו את אלו שלקחה המלחמה.

During Ramadan, my favorite food is maftoul and maqluba. My mom makes a great version of these. So every year, we spend the month of Ramadan together, the entire family: me, my parents and my brothers. We eat and hang out together, sitting, talking and giggling until sunrise. Only then we go to sleep. This really used to be great fun. Until the war came.

Last year already, it didn’t feel like Ramadan; everyone kept to their own homes, cloistered. We fasted through the whole month, and during the Iftar meal, I ate alone with my grandpa. Yussef, my brother who was killed in the war, ate together with our parents and his wife’s family. I spent this year’s Ramadan quite alone as well, without my sister and only brother, who were taken away from us by the war.

Usually, during the Ramadan, we go to visit relatives, and others visit us. This year’s Ramadan had an unpleasant vibe to it. In every home there’s someone who was killed or injured, and those lucky enough not to have had a casualty in the family respect others’ sorrow. This year, we didn’t celebrate; we just remembered those that the war took away from us.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

Basic HTML is allowed. Your email address will not be published.

Subscribe to this comment feed via RSS

%d bloggers like this: