לשחק כדורגל, בלי רגלי השמאלית | Playing Football Without My Left Foot

A picture of Kareem

Kareem Avatarכארים עומר מחמד נופאל, בן 15, כותב מבית חאנון. כארים, בן 15, הוא תלמיד כיתה ט’ מבית חאנון, בצפון רצועת עזה. בית משפחתו של כארים בשכונת אבראג’ אל עוודה, היה בקו האש ולכן עם תחילת ההפגזות עברה המשפחה לבית באיזור בטוח יותר בשכונה. ב-21 ביולי 2014, ביום שני, נאלצו כארים, יחד עם שתי אחיותיו ואביהם, לחזור לבית המשפחה כדי להביא מזון. בעת שהייתם בבית נפל הטיל הראשון. כשברחו וניסו לצאת מהבית נפל הטיל השני שרסיסיו פצעו את כארים. כארים פונה באמבולנס לבית החולים שיפאא, שם קטעו הרופאים את כף רגלו השמאלית. לתיאור המלא בעברית > english > العربية >

אני בן 15 ואני לומד בבית ספר בבית חנון שנמצא כ-10 דק’ הליכה מהבית שלי. אני אוהב ללכת לבית הספר ולפגוש שם את החברים שלי. היום אני בכיתה ט’ והמקצוע המועדף עלי הוא מתמטיקה.

בעקבות הפציעה במלחמה הרגל השמאלית שלי נקטעה. סיימתי את הטיפול הרפואי לפני תקופה והיום אני מתמודד היטב בחיי היום יום. אני מקבל עזרה ותמיכה רבה מהמשפחה ומהחברים שלי. כשאני בבית המשפחה שלי נמצאת שם בשבילי ועוזרת לי בכל מה שאני צריך. חברים שלי עוזרים לי כשאני מחוץ לבית. כל בוקר הם מחכים לי מתחת לבית כדי שנלך ביחד לבית הספר, במקרה שאני מתעייף בדרך הם מסייעים לי וגם בדרך חזרה הם מקפידים ללוות אותי כל יום הביתה.

לשחק כדור רגל היה אחד התחביבים המועדפים עלי, נהגתי לשחק הרבה לפני המלחמה אך בעקבות הפציעה והרגל הקטועה אני לא מסוגל לשחק עוד.


I am 15 years old, and my school in Beit Hanoun is within ten minutes walking distance from my house. I like going to school and meeting my friends there. I am currently in ninth grade, and my favorite subject is math.

Following my injury in the war, my left foot was amputated. I completed my medical treatment a while back and am currently coping well in everyday life. I get a lot of help and support from my family and friends. When I’m at home, my family is there for me to help with everything I need; and when I’m out of the house, my friends help me. Every morning, they wait for me outside my house to walk to school together. If I get tired on the way, they assist me, and on the way back from school they also take care to see me home.

Playing football used to be one of my favorite pastimes. I used to play it a lot before the war, but cannot play any more as a result of the injury and the amputated leg.


عمري 15 سنة، أتعلّم في مدرسة بيت حنون التي تبعد عن بيتنا 10 دقائق مشيًا على الأقدام. أحب أن أذهب إلى المدرسة وأن التقي بأصدقائي. صرت في الصف التاسع، وموضوعي المفضّل في المدرسة هو الرياضيّات.

بعد أن أصبت في الحرب بٌترت ساقي اليُسرى. أنهيت العلاج الطبي قبل فترة، واليوم أواجه حياتي اليوميّة بشكلٍ جيّد. أتلقى المساعدة والكثير من الدعم من عائلتي ومن أصدقائي. عندما أكون في البيت، تكون عائلتي إلى جانبي من أجل أن تلبّي كل ما احتاجه. عندما أكون خارج البيت يساعدني أصدقائي بكل شيء. كل يوم، ينتظرني أصدقائي لكي نذهب معًا إلى المدرسة، ويقدمون لي المساعدة إذا ما تعبت على الطريق، وكذلك في طريق العودة من المدرسة يحرصون على مرافقتي.

واحدة من هواياتي المفضّلة هي أن ألعب كرة القدم، قبل الحرب كنت كثيرًا ما ألعبها، ولكن بعد الإصابة وبتر ساقي لم أعد قادرًا على ذلك.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

Basic HTML is allowed. Your email address will not be published.

Subscribe to this comment feed via RSS

%d bloggers like this: