אין לי רגליים, אבל אני עדיין פה | I don’t have my legs any more, but I’m still here | دون قدمين، لكنني ما زلت هنا

Asraa

Hatem Mussa Avatarאסראא אל-נמלה, בת 20, כותבת מרפיח. אסראא, בת 20, נפצעה ישירות מטיל בבוקרו של ה-1 באוגוסט 2014 ברפיח, המכונה ״יום שישי השחור״. היא ברחה מדירתה יחד עם בני משפחתה לאחר שטיל פגע בחדר המדרגות של הבניין בו הם גרים. מספר דקות לאחר מכן טיל של מטוס ללא טייס פגע בהם ובדיירים נוספים. אסראא שהיתה בחודש הרביעי להריונה סבלה מפציעות מרובות. היא הפילה את העובר, שתי רגליה נקטעו מעל הברך והיא סבלה מכוויות בגבה. לתיאור המלא בעברית > english < arabic >

שמי אסראא, ואני תוהה באיזה שם משפחה להשתמש, זה של אבי או זה של בעלי, אני לא יודעת אם אנחנו עדיין ביחד, אחרי הפציעה התעוררו ביננו הרבה בעיות, ולא ראיתי אותו כבר 4 חודשים, וגם לא את הילדים שלי, עביר ושריף.
נפגעתי במלחמה האחרונה, ונקטעו שתי רגלי, הטיפולים הרפואיים שלי הופסקו, וכרגע איני מסוגלת להתקין פרוטזה, הרופא אמר לי שהטיפולים לא מועילים ואני חייבת לעבור את ניתוח. אבל לצערי אין לי כסף.
בני שריף, הוא בן 4, קראתי לו על שם סבא שלו, ובתי עביר היא בת 3, שריף נקטעה רגלו והתעוור בעין אחת, עביר נפצעה גם היא, ובעלי נקטעה רגלו. אני גרה בעזה עם ההורים, והם- הילדים ובעלי, גרים ברפיח. יש לי 4 אחים ו-4 אחיות, שלושה מהם חולים במחלות כרוניות, ההורים שלי הם אנשים מבוגרים ומטפלים ב- 4 בניהם ובנותם החולים כולל אותי, בלי מקור פרנסה.
הפרידה מהילדים שלי, יותר קשה לי מהפציעה, הילדים יישארו שלי אף אחד לא יכול לשנות את זה, לא עובר יום שאני לא חושבת עליהם ובוכה , זו הדרך שלי לשחרר את הכאב, אני בוכה… אתם לא יודעים איזה יפים הם, כל כך יפים , לשריף יש יופי מערבי כזה, הם מושלמים, שאלוהים ישמור לי אותם.
מלווה אותי תמיד המחשבה שהילדים יגדלו הרחק ממני, שילכו לגן בלעדי, שלא אשחק איתם ואעביר איתם את היומיום. בא לי רק חיבוק, אני יודעת שהם גם צריכים אותי, את אהבתי, ואת תמיכתי, אני רוצה להקדיש את חיי למענם. נכון שאין לי רגליים, אבל אני עדיין פה ומרגישה געגוע נורא להיות אימא, לדאוג להם, ולעשות למענם, הכל.


My name is Asraa, and I wonder what family name to use, my father’s or my husband’s. I don’t know if we are still together. After the injury, many problems came up between us, and I haven’t seen him for four months now, nor my children, Abir and Sharif.

I was injured in the last war, and my two legs were amputated. My medical treatments have been discontinued, and at this point I am unable to have a prosthesis fitted. The doctor told me that the treatments were fruitless and that I must undergo surgery. Regretfully I don’t have money.

My son Sharif is four years old. I named him after his grandfather. And my daughter Abir is three years old. Sharif’s foot was amputated and he was blinded in one eye. Abir was also injured, and my husband had his leg amputated. I am currently living in Gaza with my parents, and they—my kids and my husband—live in Rafah. I have four brothers and four sisters, three of whom suffer from chronic diseases. My parents are elderly people who take care of their diseased sons and daughters, and me, doing so without any source of income.

The separation from my children is harder for me than the injury. The children will remain mine—that’s something no one can change. There’s not a day that goes by that I don’t think about them and cry. Crying is my way of releasing the pain… You have no idea how beautiful they are, so beautiful; Sharif has this kind of Western beauty; they are perfect, may God protect them for me.

A constant thought on my mind is that the children will grow up far away from me, go to nursery school without me, that I will not play with them and be there with them in everyday life. All I want is a hug, and I know they also need me, my love, my support. I want to devote my life to them. True, I don’t have my legs any more, but I’m still here, terribly longing to be a mother, to care for them, do things for them, everything.


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

Basic HTML is allowed. Your email address will not be published.

Subscribe to this comment feed via RSS

%d bloggers like this: